Bava Metzia 146

Kapitel 146

א רב מרי בר רחל משכן ליה ההוא נכרי ביתא הדר זבנה לרבא נטר תריסר ירחי שתא שקל אגר ביתא אמטי ליה לרבא אמר ליה האי דלא אמטאי למר אגר ביתא עד האידנא דסתם משכנתא שתא אי בעי נכרי לסלקי לא הוה מצי מסלק לי השתא לשקול מר אגר ביתא
1 Einst verpfändete ein Nichtjude R. Mari, dem Sohne der Raḥel, ein Haus und verkaufte es darauf an Raba. Jener wartete ein Jahr von zwölf Monaten, alsdann nahm er die Wohnungsmieteund brachte sie Raba, indem er zu ihm sprach: Bis jetzt brachte ich dem Meister die Wohnungsmiete deshalb nicht, weil die gewöhnliche Verpfändung ein Jahr dauert, und wenn der Nichtjude auch wollte, könnte er mich nicht abfinden; jetzt aber mag der Meister die Wohnungsmiete nehmen.
ב א"ל אי הוה ידענא דהוה ממושכן ליה למר לא הוה זביננא ליה השתא כדיניהם עבדינן לך כל אימת דלא מסלקי בזוזי לא שקיל אגר ביתא אנא נמי לא שקילנא מינך אגר ביתא עד דמסלקנא לך בזוזי
2 Dieser erwiderte: Hätte ich gewußt, daß es an den Meister verpfändet war, so würde ich es nicht gekauft haben; jetzt nun will ich mit dir nach ihrem Rechte verfahren: solange er ihn nicht mit Geld abgefunden hat, erhält dieser von ihm keine Wohnungsmiete; ebenso will auch ich von dir keine Wohnungsmiete nehmen, solange ich dich nicht mit Geld abgefunden habe.
ג אמר ליה רבא מברניש לרב אשי חזי מר רבנן דקא אכלי רביתא דיהבי זוזי אחמרא בתשרי ומבחרי לה בטבת
3 Raba aus Barneš sprach zu R. Aši: Hat der Meister beobachtet, wie die Jünger Wucher genießen: sie geben im Tišri Geld auf Wein und suchen sich guten im Ṭebeth aus?
ד אמר ליה אינהו נמי אחמרא קא יהבי אחלא לא קא יהבי מעיקרא דחמרא חמרא דחלא חלא ההיא שעתא הוא דקמבחרי
4 Dieser erwiderte: Sie haben Geld auf Wein und nicht auf Essig gegeben; der Wein war schon früher Wein, und der Essig war schon früherEssig, und später suchen sie ihn nur heraus.
ה רבינא הוה יהיב זוזי לבני אקרא דשנוותא ושפכי ליה טפי כופיתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מי שרי אמר ליה אין אחולי הוא דקא מחלי גבך
5 Rabina gab den Leuten aus der Burg Šanvatha Geldund sie gaben ihm dafür ein Krügelchen mehr. Darauf kam er vor R. Aši und fragte ihn, ob dies erlaubt sei. Dieser erwiderte: Jawohl, sie haben es dir geschenkt.
ו אמר ליה הא ארעא לאו דידהו היא אמר ליה ארעא לטסקא משעבדא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא
6 Jener entgegnete: Der Boden gehört ja nicht ihnen!? Dieser erwiderte: Die Benutzung des Bodens ist von der Bodensteuer abhängig, und der König bestimmte, wer die Bodensteuer bezahlt, nutznieße den Boden.
ז אמר ליה רב פפא לרבא חזי מר הני רבנן דיהבי זוזי אכרגא דאינשי ומשעבדי בהו טפי אמר ליה השתא איכו שכיבא לא אמרי לכו הא מילתא הכי אמר רב ששת מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא לשתעביד למאן דיהיב כרגא
7 R. Papa sprach zu Raba: Hat der Meister beobachtet, daß die Jünger den Leuten Geld für die Kopfsteuer geben und sie dafür über Gebühr dienstbar machen? Dieser erwiderte: Wäre ich jetzt tot, so könnte ich euch dies nicht sagen; folgendes sagte R. Šešeth: die Untertänigkeits-Urkunden von diesen liegen im Kasten des Königs, und der König bestimmte, wer keine Kopfsteuer zahlt, sei dem dienstbar, der für ihn Kopfsteuer zahlt.
ח רב סעורם אחוה דרבא הוה תקיף אינשי דלא מעלו ומעייל להו בגוהרקא דרבא אמר ליה רבא שפיר קא עבדת דתנינא ראית שאינו נוהג כשורה מנין שאתה רשאי להשתעבד בו תלמוד לומר (ויקרא כה, מו) לעולם בהם תעבודו ובאחיכם יכול אפילו נוהג כשורה ת"ל (ויקרא כה, מו) ובאחיכם בני ישראל איש באחיו וגו'
8 R. Seo͑ram, der Bruder Rabas, ergriff Leute, die nichtsnutzig waren, und brachte sie an die SänfteRabas. Da sprach Raba zu ihm: Du tust recht; denn wir haben gelernt: Woher daß du ihn, wenn du siehst, daß er sich nicht gebührlich beträgt, dienstbar machen darfst? Es heißt: <i>ihr sollt sie dauernd zur Arbeit anhalten, und eure Brüder;</i> man könnte glauben, auch wenn er sich gebührlich beträgt, so heißt es: <i>und eure Brüder, die Kinder Jisraél, einer seinen Bruder &amp;c.</i>
ט אמר רב חמא האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט
9 R. Ḥama sagte: Wenn jemand seinem Nächsten Geld gegeben hat, für ihn Weinzu kaufen, und dieser eine Fahrlässigkeit begangen und ihn für ihn nicht gekauft hat, so muß er ihm den Preis ersetzen, wie er am Hafen von Zulšaphaṭkostet.
י אמר אמימר אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר כי קאמר רב חמא הני מילי ביין סתם אבל ביין זה לא מי יימר דמזבני ליה ניהליה
10 Amemar sagte: Ich trug dies R. Zebid aus Nehardea͑ vor, da sprach er zu mir: R. Ḥama sagte es nur von dem Falle, wenn er mit ihm von Wein allgemein gesprochen hat, nicht aber, wenn er zu ihm gesagt hat: diesen Wein; denn es ist ja nicht ausgemacht, daß man ihn ihm verkauft.
יא רב אשי אמר אפי' יין סתם נמי לא מאי טעמא אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא
11 R. Aši sagte: Auch nicht, wenn er mit ihm von Wein allgemein gesprochen hat, denn diesist nur eine Zusage, und durch eine Zusage erfolge keine Aneignung. –
יב ולרב אשי מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו
12 Womit ist es nach R. Aši hierbei anders als in der folgenden Lehre: Wenn ich es brach liegen lassen und nicht bearbeiten werde, so bezahle ich dir mit dem besten!? – Da liegt esin seiner Hand,
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel